אלוהים מרחם על ילדי הגן ?! 

אלוהים מרחם על ילדי הגן?

Ynet  "חבר של רוני רון: מארי גרמה לו לעשות מה שרצתה" (20.5.2011) אביאל מגנזי ורענן בן צור

ynet  "מארי הפצירה, רוני החליט לפתור את "בעיית רוז" (19.5.2011) נעמה כהן פרידמן

ynet  "רוני רון הורשע ברצח הילדה רוז, האם בשידול לרצח" (19.5.2011) נעמה כהן פרידמן ויואב זיתון

nrg מעריב "המכתבים של מארי: "אני רוצה שרוז תלך, החיים יהיו טובים יותר" (19.5.2011) נתיב נחמני

וואלה "הכרעת הדין: רון גיבש החלטה לפתור את "בעיית רוז" (19.5.2011) גלעד גרוסמן

הארץ "רוני רון הורשע ברצח רוז פיזם; מארי פיזם הורשעה בשידול לרצח" (19.5.2011) עופרה אידלמן

אלוהים מרחם על ילדי הגן?

ילדה קטנה עם עיניים בוכות,

גם אם חיוך שפוך על הפנים,

הוא נשתל שם יש מרגישים,

ומשום מה לא נדבק או מתאים.

ועוד כתבה, ופרטים, וגילויים,

וכולם להחריד קשים ועגומים,

לא להאמין למה למשמע האוזניים,

איך, אנשים במיוחד הורים מסוגלים...

כמה כבר עברה הילדה,

שלמעשה לא ידעה מה זו משפחה,

חום אכפתיות ואהבה אמיתיים,

ואיך זה שלא ראו ושמעו המצוקה,

לא  שמעו פעמוני האזהרה והסימנים.

ופתאום היא כבמטה פלא נעלמת,

ולו הסבתא לא מעשה עשתה,

והעירה את הרשויות והמשטרה,

לא היה אף אחד מרגיש בחסרונה,

וזה מחריד, כמה זה נורא.

הלב נכמר מתקווץ ושואל שאלות,

ואם הייתי במקום, מכירה, או שכנה,

האם בכלל ומה ניתן היה לעשות,

וזה באמת העניין וזו השאלה.

איך ומה אפשר לשפר בקיים,בחוקים,

ברשויות המטפלות והממונים,

כדי שמצבים כאלה לא יתאפשרו,

שילדים אחרים לא יסבלו ויאבדו.

"פירקתי אותה כמו חלב בשקית",

זוכרת שהיה כתוב בזמנו בכתבה,

שאביה-סבה התוודה במשטרה,

והמילים נאלמו בפי בשאט נפש ותדהמה.

לזכר רוז הילדה הקטנה,

הלב נכמר למקרא כל ידיעה,

שלא חשה מעולם ולא ידעה,

משפחה חמה, הורים, ואהבה.

השם יקום דמך וסבלך ילדה,

מהוריך בני עוולה,

חייך הכל כך הקצרים,

שהיו סוגים בכל כך הרבה קוצים.

ישלם כגמולם, יטעימם מרורים,

לא ניתן להבין איך היו מסוגלים,

ליטול חיים של יצור רך תמים,

ילדך בשרך שלך למען השמים.

איפה היה היושב במרומים,

שעל ילדי הגן מלא רחמים?

שעל ההורים הללו המבוגרים,

מרחם ולא מטעימם מאותם תבשילים?

*  *  *

השיר והפירוש לו לקוח מכאן

אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי

אלהים מרחם על ילדי הגן,

פחות מזה על ילדי בית הספר.

ועל הגדולים לא ירחם עוד,

ישאירם לבדם,

ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע

בחול הלוהט

כדי להגיע לתחנת האסוף

והם שותתי דם.

אולי על האוהבים באמת

יתן רחמים ויחוס ויצל

כאילן על הישן בספסל

שבשדרה הציבורית.

אולי להם גם אנחנו נוציא

את מטבעות החסד האחרונות

שהורישה לנו אמא,

כדי שאשרם יגן עלינו

עכשיו ובימים האחרים 

פורסם במקור בבלוג שלי כאן כולל הלינקים מראי המקום והתמונות

http://cafe.themarker.com/post/2194020/